החלטה בתיק בש"פ 7361/05

           כתב האישום כנגד העורר מייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. לפי כתב האישום, העורר עבד בסמוך למסעדה בבעלות המתלונן. בתאריך 22.6.05 בשעה 21:30 או בסמוך לכך, הניע העורר קטנוע בסמוך ללקוחות מסעדת המתלונן. בעקבות כך, התקיימו חילופי דברים בין העורר למתלונן, המתלונן סטר לנאשם ולאחר מכן דחפו השניים איש את רעהו, והמתלונן יצא מן המסעדה לרחוב. העורר יצא מן המסעדה בעקבות המתלונן כשהוא חמוש בסכין, ולאחר ניסיון שווא אחד לדקור את המתלונן, שב והצליח לדקור את המתלונן בחזהו. למתלונן נגרם פצע דקירה בבית החזה משמאל, בין הצלע החמישית לשישית ושבר של הצלע השישית, תוך חדירת דם לחלל בית החזה, והוא פונה לאשפוז בבית החולים.

           עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כבוד השופט כ' חאלד), אשר בחן את חומר החקירה, קבע כי יש בו ראיות נסיבתיות שמשקלן המצטבר יכול להביא להרשעת העורר. בית המשפט נתן דעתו למסוכנת הגבוהה שבמעשי העורר, אך נוכח גילו הצעיר ובשל העדר עבר פלילי, הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר אודות העורר, שיבחן הן את שאלת המסוכנות והן את חלופות המעצר המוצעות. בתסקיר המעצר הומלץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית סבתו ולהעמידו בפיקוח שירות המבחן למשך שישה חודשים. עם זאת, בית המשפט החליט לדחות את המלצות שירות המבחן בשל העובדה כי המעשה המיוחס למשיב בכתב האישום הוא חסר כל הסבר הגיוני ויכול היה להביא לתוצאה פטאלית. לאור זאת, בית המשפט קבע כי חרף נסיבותיו האישיות של העורר, נשקפת ממנו מסוכנות בדרגה גבוהה ביותר, כי יחזור על מעשיו בעתיד, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           על החלטה זו של בית המשפט המחוזי, הגיש העורר את הערר שבפניי.

           בהודעת הערר שהגיש, טען העורר כנגד החלטת בית המשפט קמא בהכרעת בית המשפט לעניין הראיות שעומדות לחובתו. לטעמו, אין בכוחן של אלה להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. עוד טוען העורר, כי שגה בית המשפט קמא משהחליט לשלוח את העורר לתסקיר מעצר, ומשהגיע תסקיר מעצר עם המלצה לחלופת מעצר ראויה, בחר בית המשפט קמא שלא להתחשב בו. כמו כן, מוסיף העורר כי בית המשפט לא נתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות, לאמור - גילו הצעיר, עברו הפלילי הנקי, העובדה כי הוא השלים כחוק את לימודיו ועבד לפרנסתו וכן בעיותיו הבריאותיות שהחמירו במעצר.

           העורר מלין גם על כך שבית-המשפט הביא בחשבון שיקוליו את העובדה שמעשי דקירה מן הסוג הזה מתרבים והולכים.

           דין הערר להידחות.

           התשתית הראייתית הצריכה בשלב זה היא תשתית יציבה וברורה. הראיות העומדות לחובתו של העורר סומכות לא רק על עדויות חיצוניות כי אם גם על דברים שבאו מפי העורר בהזדמנות הראשונה שנחקר במשטרה. בצדק קבע בית-המשפט המחוזי כי מדובר במעשים שמצביעים על מסוכנות גבוהה ביותר, שאין לאיינה במקרה זה על-ידי בחירה בחלופת מעצר. מי שנוטל סכין לידיו ודוקר אחר, על-רקע סתמי או במהלך ויכוח, מגלה בהתנהגותו שסכנה נובעת ממנו לבריות. גם בתסקיר המבחן אין די במקרה זה כדי להתערב בהחלטתו המנומקת של בית-המשפט המחוזי.

           הערר נדחה.

           ניתן רק לקוות כי בית-המשפט המחוזי יסיים את הדיון במשפטו בתוך תקופה קצרה יחסית.

           ניתנה היום, ו' באב התשס"ה (11.8.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: